ספטמבר
21
תגיות
ממחילות אל השמיים – רובר במלחמה
בסוף שנות השלושים, כשהתברר כי גרמניה התחמשה עד מעבר לשיניה ופניה למלחמה התעוררה הממשלה הבריטית ופנתה לקדם את פני הרעה. ההנחה היתה כי גרמניה תנסה לחסל את היצור התעשייתי של בריטניה, מקור כוחה (הכלכלי והצבאי גם יחד) על ידי הפצצות מן האוויר. אי לכך פנתה בריטניה להקמת “מפעלי צללים” – כלומר לפזר מפעלים קיימים על פני מפעלי משנה רבים מחוץ לערים ובמיקום שונה מהכתובת הידועה למודיעין הגרמני; ובפרט – לשכנם במנהרות תת-קרקעיות.
רובר היתה בין החברות שעבורן נבנו מפעלי צללים שכאלה, אחד מהם בסוליהל שבין קובנטרי לבירמינגהם.
המנהרות נחצבו (בעיקר על ידי פיצוצים מבוקרים) בצורת סריג, שתי וערב, והוכנה תכנית מפורטת לתפקידו של כל מסדרון ומסדרון:
כך רואים למשל כי מסדרון 4 הוקדש לטיפולים טרמיים (חיסום גלגלי שיניים, למשל), מסדרון 9 ליציקת מיסבים וכו’.
רובר חדלה לייצר מכוניות ועברה לייצור מנועי מטוסים (בעיקר), אבל גם מנועי טנקים ואפילו כנפי מטוסים.
כך נראה אולם יצור חלקים:
מנהרה ארוכה-ארוכה, אור קלוש, מחרטות, גברים כפופים על מחרטותיהם…
כך נראה אולם הרכבה:
מנהרה ארוכה, אור קלוש, שולחנות עבודה, בתי ארכובה של מנועים רדיאליים, נשים צעירות (אין משקפיים!) עוסקות בהרכבה, גבר בחלוק אפור משגיח…
הקמת מפעלי הצללים הממוגנים התבררה כהחלטה נבונה ביותר, אפילו גורלית. מפעל רובר בקובנטרי, ואיתו רוב מפעלי הייצור האחרים נחרב בהפצצה הגדולה ב-14 לנובמבר 1940.
רוב המנועים שהורכבו במפעלי הצללים יועדו ליצרנית המטוסים בריסטול. הדגם הבסיסי שלהם תוכנן עוד בשנת 1925 ע”י סר רוי פדן. מנוע רדיאלי, בעל תשעה צילינדרים (ניצוץ כל 80 מעלות) אשר נקרא “מרקורי”. בשיאו הפיק מנוע זה 840 כ”ס.
פיתוח שלו, מוזן על ידי סופר-צ’רג’ר, היה הפגסוס:
והיה מסוגל להפיק יותר מ־1000 כ”ס.
פתוח נוסף היה הסנטאורוס (בעצם איחוד של שני פגסוס) בעל 18 צילנדרים והספק שעבר 2000 כ”ס
המלחמה באירופה הסתיימה במאי 1945, כשכוח העבודה של רובר מונה 21000 נפש, והחוזים עם הממשלה מסתיימים ואין יותר הזמנות למוצרים צבאיים. מה עושים?
רשמית החלה רק אז רובר להתכונן לחידוש הייצור האזרחי, דהיינו מכוניות נוסעים. ג’ורג’ אוליבר, בספרו The Rover מציין כי כבר בפברואר 1945 החלה קבוצה קטנה של עובדים להכין את דגמי רובר 10 הראשונים, במפעל קטן ששרד בקובנטרי. אבל ישנם סימנים לכך שכבר לפני כן מישהו ברובר החל להתכונן לתקופה שלאחר המלחמה:
זו הטבעה על סרן אחורי של רובר 10 הנמצא ברשותי: התאריך הוא ספטמבר 44 – כמעט שמונה חודשים לפני שנסתיימה המלחמה, ובעוד קרבות כבדים מתחוללים, ולונדון מותקפת בטילי V2.
תוך חודשים ספורים הסתיימה המרת המפעל הענקי מייצור מלחמתי לייצור אזרחי ובנובמבר 1945 החלו המכוניות הראשונות – רובר 10 שחורות להמסר לידי המזמינים המאושרים.
אחד מהבלוקים שברשותי נוצק זמן קצר בלבד לפני כן:
המפעל נחנך רשמית בפברואר 1946.
אבל כבר בראשון לאוקטובר 1945, ארבעה חודשים לפני כן, ולמעלה מחודש לפני שנמסרה המכונית הראשונה ללקוח הראשון באנגליה, כבר מפרסמת לינד את חלבי את המודעה הבאה ב”פלשתיין פוסט” בירושלים:
“חברת לינד את חלבי מרח’ המלך ג’ור’ג’ ביפו ורח’ ממילא בירושלים […] מודיעה כי נתמנתה למפיצה הבלעדית לפלשתינה ולעבר הירדן של חברת רובר בע”מ, יצרנית המכוניות המפורסמות בעולם כולו: מכוניות רובר. סניפנו בחיפה יפתח מחדש בקרוב.”
מדוע נחפזו לינד וחלבי לייצג חברה שעוד לא התחילה לייצר? מה ידעו על תכניותיהם? ואיך נוצר הקשר ביניהם?