תגיות
יד ראשונה מרופא (כ')
סוף־סוף הגיע הזמן להפריד בין הדבקים – בין האשיה (“שסי") והמרכב (“בודי"). הפרדה זו תאפשר ניקוי יסודי של האשיה ושחרורה מחלודה, ורק אז נוכל לבדוק אותה בדיקה קפדנית ולתקן כל ליקוי שימצא. ואחרי נפלאות אלה נתחיל בשיקום הרכב, מן המסד ועד הטפחות.
הצמד מחובר זה לזה ב־24 ברגים המקובצים ב 8 קבוצות ופתיחתם אינה מהווה בעיה. המרכב נמצא מעל האשיה וההפרדה משמעה הרמתו. כדי להקל את המשקל פרקנו את הדלתות ואת מכסה תא המטען, ומתברר אז כי יש לנקוט באמצעי זהירות לפני הפירוק וההרמה.
הסיבה נגלית לעין אחרי פירוק הדלתות:
למעשה, עשוי המרכב משני חלקים: הקדמי (A), שהוא בעיקרו קיר האש, והאחורי (B) שהוא תא המטען ואביזריו. שני חלקים אלו נישאים על שתי קורות פח (C) המוברגות מצידן אל האשיה.
והחשש הוא שעם ההרמה "יתקמט" ויתעוות המבנה הזה, ללא תקנה. מה עושים?
ראשית קדח טינו חורי רגיסטרציה בקוטר 4 מ"מ סמוך לכל קבוצת ברגים. כשישוב המרכב להתאחד עם האשיה ינעצו פינים בקוטר 4 מ"מ בכל אחד מחורי הרגיסטרציה וכך נוודא כי הצמד זווג כהלכה.
הצעד הבא היה הוספת מוטות חיזוק. כידוע התנגדות מקבילית לעיוות גדולה מהתנגדות "כ" ומוטות החיזוק הללו הופכים את המרכב למקבילית. ראשית הבריג טינו לוחיות פלדה בחלק העליון של (A) (מימין ומשמאל) ובחלק העליון של (B) – כנ"ל.
אחר כך מדד את המרחק ביניהם וחתך פרופילי פלדה באורך זה. את הפרופילים ריתך ללוחיות – כך לא נפגע המרכב מהריתוך. התמונה הבאה מראה את חיבור הפרופיל למרכב:
הנה זוג קורות האורך במקומן:
עכשיו נוסיף קורת רוחב.
נחבר אותה כך שניתן יהיה לתלות את המרכב אל התקרה כשהוא מאוזן. לשם כך יש למצוא את מרכז הכובד, וזאת נעשה על ידי נסיון וטעיה. החיבור ההתחלתי נעשה על ידי מהדקים (“קלמרות"):
משנים את מקומם, ואת מיקום האנקול עד שהמרכב עולה מאוזן מעל האשיה.
עכשיו, כשנמצאו שלוש הנקודות, ניתן לרתך אותן למקומן, כדי להוסיף חוזק ובטיחות:
זהו. עכשיו ניתן להניף את המרכב לכוון התקרה והוא עולה לשם מאוזן, ללא עיוותים וללא מאמץ:
הנה הוא צף לבטח:
ועכשיו ניתן להתמסר במרץ לפירוק האשיה. הנה היא, עדיין עם צירים וגלגלים:
וכבר בלי גלגלים:
ותיכף אחרי זה ללא הסרן הקדמי והקפיצים הקדמיים:
וגם האחוריים הולכים בעיקבותיו:
והרי אשייתנו הערומה, לכל אורכה: